"נתיבי בריחה – פליטים בעבר ובהווה "

בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה של פליטי מלחמה, דיקטטוטרות ומבקשי מקלט במדינות אירופה, בעיקר בגרמניה ובישראל. גלי ההגירה של המוני הפליטים גרמו להתפרצות התבטאויות גזעניות מפי אנשי ציבור, הצגת הפליטים כאיום קיומי על המדינה, ניצולם על ידי מעסיקיהם, רדיפתם על ידי משטרת ההגירה ועוד. אירועים אלו הפכו את הפליטים ואת מהגרי העבודה ליחידה חברתית מוחלשת ופגיעה במיוחד.  מהגרי העבודה הפכו לקבוצה השנייה בחשיפתה לגזענות.

האווירה השוררת בגרמניה כפי שהיא משתקפת בתקשורת הגרמנית השנה, מאוד לא פשוטה ולפעמים אף מזכירה את האווירה ב-1934 ברפובליקת ויימאר. לאחרונה הוצתו כמה "מדורות" (בעיקר בעקבות האירועים בקלן ) אשר הדגישו במלוא החריפות את בעית הפליטים הרובצת לפתחה של גרמניה.

אין תימה איפה, שלנוכח האירועים שהתרחשו לאורך כל חודש פברואר 2016, פוליטיקאים גרמנים והתקשורת הגרמנית החלה להשתמש בביטוים כמו "יש אווירה של פוגרומים בגרמניה", "גרמניה כיום היא כמו רפובליקת ויימאר של  1933 בתחילת השלטון הנאצי והתעמולה האנטישמית", "האם יש חשש למלחמת-אזרחים בגרמניה" ו"גרמניה שרויה במשבר מנהיגותי." גורמים אחרים בגרמניה טוענים שביטויים אלו רחוקים מאוד מהמציאות היומיומית, למרות האווירה הקשה השוררת בקרב חלקים רחבים מאוד בציבור הגרמני.  

בארץ, בעיית הפליטים הפלסטינים היא שאלת מעמדם וגורלם של ערביי ארץ ישראל אשר יצאו את תחומי המנדט הבריטי והפכו ותושבי מדינת ישראל במהלך אחרי מלחמת העצמאות (הנכבה).

נושא הפליטים בשיח הגלובלי על אודות הגירה ומהגרים על מאפייניו החדשים טומן אתגר חינוכי חדש המאפשר לפתוח דיון בנושא הגירה החורג מן הדיון הקלסי על מהגרים כפרטים, ומעלה גם שאלות הנוגעות להגדרה עצמית של עמים ולצביון התרבותי, הכלכלי והדמוגרפי של מדינות.